אני עומדת לבד באמצע מועדון עמוס מקיר לקיר. יש מוזיקה רועשת.
המועדון לא לטעמי. חשוך מדי, חם מדי- באותו זמן גם קר מדי. יש
מן אור כחול שמרקד על הקירות. אני שונאת את זה.
אני יכולה להרגיש את כולם מסתכלים עלי. בוהים. המבטים שלהם
מעבירים בי צמרמורת.
אני חושבת ששמעתי מישהו אומר "תראו, הנה פריקית!"- אבל יכול
להיות שאני סתם מדמיינת.
החצאית הקצרה והשחורה שלי מתנפנפת ברוח שעושים המאווררים
כולם מסביבי רוקדים. קופצים, זזים לקצב המוזיקה. הייתי
צריכההענקיים שתלויים על הקירות. השיער שלי מתחיל להתבלגן
ולהתנפח.
לנעול נעליים נוחות יותר- שמתאימות לריקודים.
מזווית העין אני רואה איזה אחד. בלונדיני. עיניים כחולות. לא
יפה יותר מדי, אבל גם לא מכוער.
כן, איתו אני אבלה את הלילה.
אני ניגשת לבר ומזמינה בירה. לא משנה איזה. העיקר הפוזה.
מוציאה סיגריה- מרלבורו ארוך. הברמן מוציא מצית ומדליק לי
אותה. מסתכלת עליו במבט מזמין. הוא מחייך- בטח חושב שאני רוצה
אותו. מחייכת חזרה.
את הבירה השנייה קיבלתי בחינם.
המוזיקה מתחלפת. קודם היה רוק- עכשיו עבר למטאל. לא יודעת
איזה סגנון וגם לא אכפת לי. ההוא שראיתי מקודם רוקד עכשיו.
מסתכל עלי מדי פעם.
כן, בהחלט נבלה ביחד את הלילה.
ברמן אחר ניגש אלי, שואל בת כמה אני. אומרת שמונה-עשרה. הוא
לא מאמין. מוציאה תעודת זהות מזויפת. לפני שהוא הולך הוא
ממלמל- "לא הגיוני שיש לך יותר משש עשרה".
דווקא כן הגיוני. כבר היה לי שבע-עשרה.
מתחיל להיות מאוחר. נמאס לי מהמקום הזה. מתחילה להרגיש את
האלכוהול זורם לי בדם. לא משנה- אני רגילה לזה.
מחייכת חיוך קטן לברמן- לעשות לו את היום. הוא מסמיק. אידיוט.
הולכת למרכז הרחבה. הגיע הזמן להתחיל.
הז'קט מיד נופל ונתלה על איזה עמוד. ניקח אותו אחר כך. החזייה
הסגולה בולטת כנגד העור הלבן שלי, מתחת לחולצת הרשת.
ההוא מתחיל להסתכל, נראה מעוניין. כמה לא צפוי.
הריקוד שלי הופך ונהיה יותר ויותר נועז- מתחככת באנשים, פוזות
מגרות, מבטים מפתים.
זמן קצר אחרי זה הוא ניגש. שולח ידיים. אני מרשה לו. לוחש לי
באוזן איזה משהו שאני לא שומעת. לא משנה- אני בטוחה שאני
יכולה לנחש.
הולכים הצידה, חדר אחורי. נשכבים על איזה ספה. אחרי כמה דקות
הוא לוחש "רוצה שנלך למקום פרטי יותר?"
אכזבה.
כולם אותו דבר. אין גיוון. כבר ציפיתי למשהו מתוחכם יותר- הוא
נראה לי מהסוג   של האנשים שממציאים שורות מתוחכמות.
בכל זאת מסכימה. כבר שבועיים שלא היה לי משהו יותר מנשיקה.
מגיעים אליו הביתה. הוא מדליק אור. "את כל כך יפה". אוי, נו,
באמת. עדיף שהוא ישתוק.
הוא מוריד חולצה ונעליים. מסתכל עלי כמה שניות ומתיישב על
הספה.
מתפשטת.
מגיעה הביתה לפנות בוקר. אימא חיכתה לי ערה. "הבטחת שתחזרי
מוקדם" היא אומרת.
אז הבטחתי.
עולה לחדר. מתפשטת. מסתכלת על עצמי במראה. היקי ענקי בצוואר,
איפור מרוח.
הולכת למקלחת. פותחת את הברז ומתחרטת.
נתקלח מחר.
אחרי כמה דקות אני כבר שוכבת במיטה. בוהה בתקרה. מחשבות רצות
לי בראש. לא מצליחה לישון. חושבת עליו, על איך שהיה טוב. הזמן
רץ ואני מתחילה להירדם. כמה שניות לפני שהעיניים שלי נעצמות
סופית אני מחליטה שאני שונאת את המשחקים האלה, אני שונאת
תחפושות ואני שונאת את חבר שלי- ההיקי הזה לא ייעלם לי
שבועות.