בצל קודר של עבר עומד הווה ורוד
וברגע אחד של אופטימיות זו
שולח זה קרן זעירה של אור,
מעין ניצוץ ממקום רחוק מהאופק
אושר? הייתכן?
אך ככל הדברים העומדים בצל קודר
נושא גם זה בנטל כבד -
נטל של עקום מעוגל משהו, אשר תחתיו נחה נקודה:
סימן השאלה.


בצל מאיים של עתיד קרוב עומד הווה מפוקפק
וברגע אחד של אי ודאות
קרקע תשמט תחת רגליים
ואל תוך תהום אין סופית יהדהד קול של נפילה
אושר? הייתכן?
אך ככל הדברים הנופלים מחמת הפקפוק
יהדהד גם זה ללא מענה
לנצח, לנצח, לנצח...