אודיסיאוס לפנלופה
סיימי, סיימי לסרוג את השטיח,
הן בשבילך אני כבר מת,
ובעצמך אל תהתלי,
השנים עוברות, הזמן חולף
אך הכעס עוד נותר כמו בליבך גם בלבי
ואת ממני אל תיראי, הכל שטויות
אליך לא אבוא בטענות,
הרי המלחמה אישתי האמיתית,
ואת יפהיפיה חופשית
ועדיין צעירה, למצוא לך אהבה.
ובאשר אליי?
את שלי עוד אקבל,
הלקח שלימדוני אליליי.
אעשה הכל שידרש,
תלאות רבות עוד אעבור
עד שלבסוף אחזור.
מאיר לי המזל גם באהבה וגם בקרב,
אך גם את העצם הזאת לקח הגורל,
ואני, רק עם געגוע ועצב נותרתי,
נתלה הקרש מעל תהום,
אך אני אחזור,
בשביל טלמכוס.
אודיסיאוס לטלמכוס
אנא סלח לי טלמכוס
על שאני תמיד נודד
ותמיד נמשך אל לוע הקרב
אתה מבין,
אצלי אחרת לא עובד.
סלח לי טלמכוס
על שבלי אב אתה גדלת
אתה עוד קט, ולפיכך,
כל כך מעט אתה הבנת.
על כך שמחזרים
באים מהזריחה עד בוא השמש,
על חטאיהם תסלח,
וסלח גם לנו, ההורים.
וכשתגדל ילדי שלי
האם תקרא לי,
הנודד תמיד
אביך?
ואני כמו כלב לא אחיה
בגני צירצי המתוקים
גם את סדום ועמורה
אחצה בלי עיכובים
וגם אם אעבור בין סיסילה והרבידה
הן רק משום שתחכה,
שישוב בסוף,
אביך. |