חופשור

אין לי ברירה אלא להיות
חפשי.
אני בהיותי, קשור לחופש.
האם אני קיים?
האם אני לומד?





























אל המקום


אל המקום בו שוכנת נפשך,
שקטה, פרועה, מתבוננת ורכה,
אני רוצה להגיע.

אולי זה עניין זכרי, לחדור, ואז לשאול,
אולי זו אהבה שמחפשת את עצמה,
כמו לב שנשבר למליון חתיכות
ומתגעגע.

אל האהבה שממנה בנויה נפשך
אני רוצה להתקרב,
ללטף אותה בעדינות בענני דמיון דקים,
נצחית, שלמה, יוקדת ומרקדת
באיטיות חסרת גבולות.
חפשיה כמו חיוך שמאיר את עצמו בעלטה
היא קורנת את עצמה, את עצמך,
מאחורי המקום שבו עינייך יושבות, היא יושבת,
פיכחת, נוכחת, שלווה ואוהבת.










מנגינת האבק


כל זה אבק.
הדמעות יתאדו אל השמיים,
והעור שהן זולגות עליו עכשיו,
יתפורר באדמה.
כמה עשרות שנים, במקרה הארוך,
זה הכל.
אני ואת.

אם אסע לבקר אותך ואם לא אסע,
הכל אבק.
מה זה משנה? זה לא משנה.

בין אבק לאבק, מישהו נותן משמעות,
נאבק, מאובק, מטפס על צוקים.
אני מנומס מדי כדי לבקש ממנו להפסיק.
אפשר לומר, אני אוהב אותו.
במקומות רבים הוא נחשב
אני.

אהבה נמצאת כאן, ובכל מקום אחר.
נושפת מנגינות בחליל של זמן
בין גרגירי אבק שאור עושה בהם צללים,
ובלי לדעת איך, או מאין זה בא,
לגרגירים הן נשמעות כמו סיפורים.

בדממת כל הדברים
אינך אלא צל חולף
של פני תינוק
שאיבד את דרכו.


























שם אחד הוא בלתי מתבקש.

מלים הן שפע
שפע הוא מרווח בינות לכוכבים,
חסר צורה וחפשי.
מלים מעבר למילים,
כפות רגליים ישנות,
בחוץ מרכלים המזגנים,
על אויר סתיו אחד שהתלכלך.
ליבי שואל, יודע, מתבלבל.

האהבה היא האהבה שלי,
מעבר למלים ולצורות.
היא מעטרת את הגדר שעליה אני יושב,
שורטת את ירכי בריבועי מנגו מתוק חמוץ.
מעבר לעיר הסינית שנחה בדמיוני.
חמצמצי שאלה משתרכים ברחובות גופי.
הנח לזה, הנח לזה, תן לאהבה
לספוג, להיספג, לבקש, לרצות.
אתה הוא מה שאתה, לא תוכל לברוח מכך.
הנח לבלבול לנסוק,
הנח לעפעפיים לצנוח,
אל תוך הלילה המתוק.








מי הדלי

העור בדפנות הלב נשרף
באור השמש השחור הפנימי.
יש דברים לסדר, לנקות.

אי אפשר לכאוב במלים.
שיר רוצה לצאת
כמו דמעות המנקות את לובן העין
כמו מים לוחצים אל הים
אחרי ששטפו את הרצפה.

אני אוהב אותך.
במה זה כרוך?
איברי הפנימיים רוצים לדבר.
מי הטוהרה עכורים.
השלך, השלך אותם לים
ועזוב את הנייר.
יש דברים לסדר, לנקות
ומתחיל להיות מאוחר.











חתונה

כל כך הרבה משמעויות
נתלות על המילה,
מכבידות,
כמו קופים על עץ אפרסקים רגע לפני תחילת העונה. נתחיל מהתחלה.

שני אנשים. אהבה.
מספיק.
לא צריך יותר מזה.
שני אנשים, אהבה.
רוצים להיות ביחד
במקום אחד.
כל השאר נובע מאלה.

קופים מעצים אחרים באים לקטוף את פירותינו
לקלף את בגדינו ולבהות בנו חבוקים, ערומים, מתקררים.
הם באים להשתתף בשימחתנו.













גם אני.


הכל אחד
הכל אהבה
הכל אלוהים
הכל אמת.
אלוהים אחד
אהבה אחת.
אמת אחת
אלוהים הוא אמת,
אהבת אמת.

אני, לא אני, למה לעמעם את האמת במלים?
הכל לפי רצון האלוהים.
גם אני.

לומר שאני קיים, זו יהירות.
אני משתנה כל כך בקלות.
לחשוב שאני יודע מי אני,
איזו שטות.

לומר שאני לא קיים, זה להטוט.
הייתי אומר, טעות.
אני כאן, עכשיו, נוכח.
מי נוכח?
אני.

Nothing is done
Nothing is dead
Nothing is worth, to be said or unsaid
Nothing is me, no one is sad
Nothing for you
Can you see a small hand?