|
אני כמה אליך
אל מגע תשוקתך החבויה
תחת מיתרי רעד נושן.
צלילי הילדות שנשתמרו בין שפתיך
לוחשות לי בדרכן אהבה
ואני עוד מעז לדרוש את הדם.
משחק בחצר האחורית של הזיכרון
דרך מעקפי רגשות עלומים
ומנסה לנתב את היוצרות. |
|
|
מה שטוב בלהיות
מכוער, זה
שמתפתחות אמות
מידה נמוכות,
ואז כולן נראות
כוסיות |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.