אין סיבה לחלום
לנשום, נהיה כבר הרגל
לא דבר שעושים מתוך רצון
אין סיבה לרצות מישהו, אין את מי,
אפילו את עצמי כבר לא אכפת לי לאבד
כי אין לי שום סיבה להיות,
אולי רק בשביל המים האלה במקלחת
שעוטפים אותי בחום ומנסים כל כך
לשטוף ממני את האכזבות האלה
אבל בסוף מצליחים רק לחמם טיפה
ולהשתלב בדמעות הקטנות האלה,
שרושמות אותך בכל מקום אליו אלך.

אם הייתי יכולה,
את כל הזכרונות, הייתי מכניסה לסירת נייר,
מהדפים עליהם רשמתי אותנו
ושולחת הרחק,
בנהר הדמעות הקטנות,
שלנו