האורות דולקים אבל אין אף אחד בבית
יש רק כאב עמום שלא חודר את סך האדישות
הדמעה שזלגה כבר מזמן יבשה
בתוך כל הבילבול הזה, אבדה גם השפיות
אנשים מחפשים את עצמם, מחפשים מגע
יוצרים קשרים וירטואלים כדי לטשטש את המציאות
לכל אחד יש ערכת מסיכות, גינונים והליכות,
ובכל מקום שתביטו צוחקת השחיתות
לשום דבר כבר אין צבע, אפילו העננים כבר לא בצורות
היום הפך ללילה, והלילה, אבי הבדידות.
לאהבה אין שם, אין מקום
זוגות נאחזים זה בזה מתוך עקשנות
רוצה לצרוח אך שום קול אינו בוקע מגרוני
הכל מסתובב, הכל מתערבב, חסר משמעות.
כורעת על בירכיי, מביטה בך במבט מתחנן,
אולי עוד יש תקווה לתמימות
אני מרגישה כל כך הרבה שאני כבר לא מרגישה כלום
משייטת בעולם על טייס אוטומטי, מפלסת את דרכי בנחישות
"האורות דולקים אבל אין אף אחד בבית"
למה לא התקשרתי קודם? איזו טיפשות. |
