מתפורר לאט
אל תוך ידייך
כמו פסל חול
ידעת להניח אותי בצד
אל מול השמש הממיסה
ידעת את שקריי
לקרוא, בין הארוחות
בין התפילות
ואני
מתפורר לאט
על אדן החלון
אל מול עולם
אשר עסוק
להוריד את המחירים אל הרצפה
את האדם אל התהום
ואותך, לאן
יורידו אותך?
אני מתפורר לאט
את יכולה
לאסוף אותי
אל אגרטל קטן
אפרי יעוף ברוח
לאן שעף האפר
ככה זה
שחיים בין התקוות
לעלבון הנורא
לכול ילד
יש פינה אחת קטנה
הוא מכיר אותה,
את קירותיה שמתמוטטות עליו
והוא לא יודע
שדלת היציאה, פתוחה בפניו
מתפורר לאט
אלייך, אהובתי
מכרתי את עצמי בזול
כדי שיהיה לך
מה לשמור בכיס
תניחי אותי
על אדן החלון
שהחורף מתחיל
תחזירי אותי אל החדר
תעטפי אותו בגופך החם
ספרי לי סיפור ילדות
את הכרת את נשמתי
לפני שהיא הלכה רחוק
אל עולם נטול הגנות
אל ילדים שלא מכירים דמעות
אני מתפורר לאט
פירור אחר פירור
תאספי אותי אלייך
אל מטח דמעותייך
אל שברינו
תני לרוח
לקחת אותי
בינתיים תזדרזי לעזוב