לעיתים אני נרדם
כשאני מתעורר
אני מוצא את עצמי במדבר
יושב על כסא קש
במרפסת קטנה
צופה אל הכביש
שמוביל לתהום או בחזרה
ואת באה מרחוק
כמעט כמו רקדנית
ראיתי כבר הכול
אבל לא הכרתי את הפנים
מנסה לדמיין
לאן יובילו הדרכים
ואת מתקרבת אלי
כמעט בלי מגע
המדבר שרוע מולנו
כמו היינו,
אסירים שלו לעד
לא שומעים את תקתוק השעון
לא מכירים את הבורות
את האנשים בקצוות
מזמין אותך אלי
הולכים על החול החם
מרחוק אפשר לראות
נגיעות של ים
ויש פונדק בקצה השני של הכביש
אם נרגיש טוב
נוכל
לצאת ממנו, בלי שנצטרך להסביר
זה זמן שנע
בהילוך אחורי
ושנינו מרגישים
איך נולדנו מחדש
בלי צורך להיגאל
אין חטאים שנספרים
הצדקה שלנו, היא כל מה שנשאר לנו בלב
ואת איתי
כמו שחקנית בסרט
ובלילה, שהשמש שוקעת
והקור של הלילה, מתחיל לבוא אלינו
סוסים בדהרה
רוכבים במהירות
ואנחנו שוכבים על המיטה
גוף אל גוף, עירום נוטף זיעה
זה המדבר, שמשתיק את העולם
מן ההרים יבואו הרוכבים
יגנו עלינו מפני לוחות הברית הנשברים
מפני הצדק שלא נברא
אהבתי אותך ערומה, אהבתי אותך קסומה
אהבתי, שאהבת אותי בלי קרעים וצלקות
כשהתעוררתי
המדבר שקע
ואת נשארת מאחור