רוצה לחיות
רוצה למות
לא יודע מה יותר
במסך השאלות
האורות מהבהבים
ואני לא יכול לצאת מן החדר
הכול נקשר סביבי
בחוץ יש סערות  
הציפורים מתרחקות ממקום המפגע
הגוף רועד
העיניים מסתבכות בתזוזה סתמית
סביב קירות לבנים
תמונות ילדות דוהות
זה זמן טוב לשתות
לזכר החורבות
למען הזיכרון
לא יודע איך להחליט מה
שומע את המטוסים מפציצים
ואת נהמת הילדים הבוכים
למטה, מונית עוצרת
אף אחת לא יוצאת
הדלת נפתחת מן הרוח
ונטרקת משום דבר
ראיתי את החדרים בוערים
את התשוקה ננעלת בספרים מאובקים
וחלמתי על הזונות שעומדות בליל חורף זה
לבדן בכביש
לא ידעתי את מי לקחת לצד
גם שם החלומות, זזים במהירות
גם שם הקרבות נגמרו בטרם הוכרעו
והמילים מוכתבות כמו תפילת עניים
ואני בחדר, מפחד לצאת החוצה
זו קלישאה שלא נגמרת בנקודה או סימן קריאה
רוצה לחיות
רוצה למות
לא החלטתי עדיין באיזה כיוון
זה הפחד שמופיע, חסר הגנה
ובאמצע הזמן לא זכרתי על מי לוותר
המילים רצות, ואני עובר עליהן במהירות
מדלג בין שורות, אל גדרות הבית שממול
לא זוכר אהבות, לא זוכר את הקרבות של ליל אמש
והמונית ממשיכה בדרכה
בחוץ סערה, אפשר לשמוע
את הענפים מתנדנדים וחוטי החשמל נקרעים
ובפנים, שום דבר לא גמור
אין דבר מוחלט
לא בחרתי לחיות, לא ברחתי למות עדיין
הייתי רוצה את הקסם, הייתי רוצה את היין
לשתות, לזכר החורבות, לחיי הניצולים שבדרך
ובתנועה אחת, אינסופית, לראות אותה נמשכת
שהסערה חולפת, ומשאירה אחריה עקבות
לא ידעתי לבחור, לא ידעתי את מי להציל