ישנם מים על פני ארץ
אך מנין מים?
ישנה אהבה העוטפת אותך
ממני כאין מעין
כרוח אל הנושקת משום מקום
למים.

מתהפכת הבריאה אל ספר הספרים
ונראה כי ידעתי אלוהים
בך, את צלמו.

התעתוע הזה
לא הבנתי למי התפילה
לי או לאחר?
לך או לי?
אל חרוזי השותק בדד הלילה
ונושק לך לחינם?

לא ידעתי אהבה
לא אלייך ולא אליו
ונעוריי שקעו עם פרוץ המלחמה
ואבדה תקוותם שנהיית לאחר.

אחזור אל גן התופת
הוא עובדתי היחידה!

נעימה נשימתך כטהרת החיים
ומובילני אל שרידיי שביל הבשמים
אך אינך אליי
ונהיית כצלמו
הרחוקה.