מליוני צבעים חולפים על פני
ואני עלה ירוק נידף ברוח
מתנכז עם כל שאר הזבל
אל הביוב הצחיח שנקרא האדם

בו הרגע מריח כמו אתמול
ומחר חשוב כמו אתמול של עוד יומיים
מסתכל על הזעם ותוהה
האם זה אני

ובתוך כל הרעש מסתכל לשמיים
אמרו לנו פעם שיש כוכבים
ובתוך כל הכעס נשטף עם המים
ולבסוף רק נשאר עם מה שבפנים

מליוני הצבעים כבר חצו את גבול
ואני כמו זחל על ראש הענף
מזדקף על חודו של זלזל
ומביט לעבר הסוף שנקרא התקומה

ואין זהו רק שבריר מרגע קסום
ומחר מקבל משמעות עמוקה
ובתוך הביצה בה הקור מתרבה
שואל שאלה גורלית

ובתוך כל הסבח רק הפחד עולה
ובין רגע מציף וממלא
ואני רק נשארתי עם מה שבפנים
מנצנץ כמו כוככב במרומים