כמה היו הימים יפים
כשעטפוני מים בבועה שבפנים
בריא ושבע פיתחתי איברים
שאוכל לנשום את האוויר
להריח ניחוחות
להביט ביופי המרהיב
ולהקשיב לקולות
להתמכר למגע

אולי הייתי מעט חצוף
ייתכן שפשוט נעשה שם צפוף
קולות שמעבר קראו לי לחקור
שאלות ממש מדגדגות
בתאים הצעירים
ובלב צובטות בי דאגות
מתעמת עם לבטים
להחליט החלטות אמיצות

לא זכיתי לאישור מאיש כבר אז בתחילת הדרך
ונחוש יצאתי למסע באי הוודאות
לפעמים קשה ואז אני מתגעגע
זה שלב ראשון בתהליך ההיפרדות

בועט קדימה במנהרה
לא ניתן למנוע את חלקי בבריאה
וחלק בבטן קורא לחזור
נאבק בקרום הציפיות
ובצרות האופקים
כדג עיקש שחש במליחות
שואף למים מתוקים
פתאום רואה את האור

נשימה ראשונה באוויר הצח
מתנקה מן החוט והחבל נחתך
אני בוכה מהתרגשות ומישיר מבט
את יפה מבחוץ
את יפה מבפנים
כמה קל לאהוב כשנפרדים

לא זכיתי לאישור מאיש....