|
דמדומי לילה אחרונים
שירת כוכבים בוהקת
מרחבי שמיים של כחול עמוק.
כיפת הארץ במלוא הדרה
פרושה אל מול עיני הזמן
גלגלים מרשרשים באריזתם.
שובלי אוויר רועים עננים
לתוך צורות תפיסה של ילדים
האור קורן אל לב האדמה. |
|
|
גבר עוזב לפעמים
דרך מרפסת,
מזמזם שיר ישן,
נפצע בעורפו מעץ
השסק,
נצבט בשושן...
לא כואב לו?! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.