אורון לאור / רק אנחנו מבינים |
של עשן תפוח במרפסת
הדלתות סגורות
רק שאמא לא תהיה כועסת
תה ועוגיות
ופתאום השמש מתעוררת
איך יכול להיות
שכל התקופה הזאת נגמרת
כשניפגש סוף סוף, מבעד להרבה שנים
נהיה גדולים, אבל נרגיש כמו ילדים קטנים
ושוב נצחק מהבדיחות שרק אנחנו מבינים
ברחובות ריקים
השתוללנו בלי בושה ופחד
כמה משחקים
שהמצאנו כשהיינו יחד
כל אותם שירים
מילדות ועד שהתבגרנו
פסנתר ומיתרים
זכרונות יפים אשר השארנו
כשניפגש סוף סוף, מבעד להרבה שנים
נהיה גדולים, אבל נרגיש כמו ילדים קטנים
ושוב נצחק מהבדיחות שרק אנחנו מבינים
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|