יוסי צוקרמן / טלטלה |
ניצמד אל הקירות הלבנים
המתכווצים ומתרחבים, למולי
דוחפים אותי אל החשכה
אני שב וניצמד, הם בשלהם
כך זה נימשך ללא הפסקה
מין ריקוד מוזר שכזה.
מהחלון נישקפים אליי נדנדות הגן
העולות ויורדות.
הקרוסלה המסתובבת,
פעם לימין ופעם לשמאל
גן סגור וריק,
רק רוח חרישית מטלטלת, משחקת בו כעת
מטלטלת, משחקת בי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|