|
יושב כותב לי על שיחה
שמעולם לא קרתה ואולי כן הייתה
חושב כותב נושף נושם את הנשימה האחרונה
מפסיק באמצע מתנצל ולוקח חזרה
את כל המילים האלה זה פשוט לא די
מתרוצץ שוב ושוב חוזר אל הפינה החשוכה
שר עוד שיר שנכתב עם הדימעה האחרונה
לוקח אומץ ויוצא לא חוזר חלילה חזרה
אל הרחוב בעיר בצד שומע את כל מה
המילים איבדו אבדו בתוך הסבך בשיר
מצחיק צוחק עייף ישן ובסוף כותב
על כל חיי
על כל אהבותיי
על כל נפילותיי
על כל כישלונותיי |
|
|
גם אתם הייתם
בשלב של לשחק
בקקי ופיפי.
ההבדל ביני
לבינכם, אם נעשה
לרגע הקבלה
לעולם הסלוגנים,
היא שאני עדיין
שם.
חרגול פרוידיאני |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.