כבר שנה היא עיוורת, מאבדת תקווה
למצוא את האושר שאין לה
בחיים כמו בסרט זול היא תמות עצובה
חושבת על מה שחסר לה
מדביקה את השפתיים, מציירת חיוך מזוייף
שוב משקרת לעצמה כרגיל,
שזה לא חלק ממנה, שזה עובר עם הגיל
חושבת על כל מה שאין לה...
על בעל שיאהב אותה, על כלב עם פרווה
על עוד מקום רחוק שיש בו שקט ושלווה
ביום היא חזקה אך כשהלילה בא היא שוב נשברת
זה קשה לה להסביר במילה אחת את מה שהיא עוברת.
כבר שנה היא נלחמת והחיים ממשיכים
לתת לה סיבה להפסיק אותם
היא לפעמים מדמיינת מסביבה מלאכים
והם אומרים לה שהאושר נמצא בגלגול הבא
העיניים מקרח, המבט הקפוא שנשאר
כלוא בתוך הדף שבסוף היומן,
זה לא חלק ממנה, זה עובר עם הזמן
חושבת על כל מה שאין לה...
על בעל שיאהב אותה, על משפחה גדולה
על הרצון שלה לחשוב שהיא כבר יכולה
ביום היא מוכנה אך כשהלילה בא היא מוותרת
זה קשה לה להגדיר במשפט אחד את מה שהיא עוברת.
היא פוחדת מעצמה, וצוחקת מבדיחה
שאיש אחד זקן סיפר לה ואמר שהיא צריכה
רק קצת חום ואהבה, היא נשארת עצובה
כשאין לאן ללכת.
אולי מחר היא תנסה לחיות
היום כבר אין לאן ללכת. |