פעם היינו
פעם חיינו
כשהיינו יותר
מכל דבר אחר
פעם נהנינו, למדנו, צחקנו
אז הבנו
כי ידענו
לא ידענו שידענו
לא הבנו באמת
אבל זה היה שם

זה מתרחק מאיתנו בכל רגע ורגע
זה עוזב אותנו ממש עכשיו
הידע הלך ואיתו גם הכח
והיכולת להשיב מלחמה.

לרגע יכלנו לשנות, לשניה ידענו איך.

עכשיו אפשר רק לנסות להבין באמת
האם אפשר להזכר בדבר
שנעלם מאין?
האם זה באמת שינה אותנו,
כמו שקיווינו, רצינו וחשבנו?
אולי לרגע אפשר לומר שניסינו...

האם זה משנה שהידע הלך
ואיתו גם הכח והיכולת להשיב מלחמה?

לרגע יכלנו לשנות, לשני ידענו איך.

אנחנו חיים בעיצומו של מאבק, בעולם שדורש שיני
האם זו מלחמה, או רק קרב אחד
או שהכל נמצא בכלל בדימיון?
האם יש מטרה? ממשיכות השאלות שלנקר
הידע שהלך, העוצמה שאבדה,
הם חלק מאיתנו לנצח
חזקים מהאשמה, נותנים לנו סיבה
שמתרחקת ונשכחת
בכל רגע ורגע

כי פעם,
עוד לא ידענו
וגם אז היתה לנו תקווה.