הלוואי ויכולתי לברוא לך עולם אחר,
אמא.
כמו בסיפורים שהיית מספרת כשהייתי "אפרוח".
הלוואי הייתי יכולה לספר לך את אותם סיפורים,
על פיות
וקוסמים
ויערות עתיקים.
הלוואי ויכולתי...
הדינמיקה ההרסנית הזאת
אנחנו אוכלים את הקרביים אחד של השני
בארוחה חגיגית של ליל שבת.
וזה לא בגלל היין, אמא.
הלוואי ויכולתי לתת לך קצת מהעולם שבראת לי,
היכולת להתרגש מהיפה
ולקבל את המלוכלך,
לאהוב אותו אפילו.
אמא,
אני יודעת שרצית שאהיה נסיכה...
הנסיכה שאת אף פעם לא.
ויצאה לך מפלצת קטנה,
עם פה מלוכלך: "בהמה אינטליגנטית".
וכן, אמא, אני יודעת שזה רע לעשן.
גם הייתי רוצה לקלל קצת פחות.
ובכלל,
קצת פחות להרגיש.
אבל את אמל'ה שלי,
הנקת אותי כאב
לימדת אותי סכינים
עשית אותי "מוכנה"
אז אני מוכנה, אמא
למה שלא יבוא.
שום דבר כבר לא יפתיע אותי,
מגיל 5 אני יודעת מזה ללכת מכות עם החיים...
וגם יודעת איך שלא יישארו סימנים.
אני נסיכה אמא, במובן היותר רחב של המילה.
אולי לא כמו שהתכוונת,
אבל מולכת ביד רמה
על מה שלא בא.
ומה שלא בא-
לא בא..