|
יותר ממאה ימים עברו מאז ראיתי את פניך היפות.
יותר ממאה ימים יעברו עד שתהיה זיכרון ישן ונדחק.
אלפי דיבורים, שקרים ואי וודאות עשו אותי קרה ואני לא חושבת
שאני
יכולה לחשוב כבר אותו דבר.
אבל כל המרחק שמפריד בינינו נעלם עכשיו כאשר אני חולמת על
פניך.
אני כאן בלעדיך בייבי אבל אתה עדיין במחשבותיי הבודדות
אני חושבת עליך וחולמת עליך כל הזמן והלילה זה רק אתה ואני,
בחלום המתוק.
כל מה שאני יודעת זה לאן שאני פונה, לא משנה לאן אני הולכת ועם
מי אני מדברת אני חושבת עליך.
מתגעגעת אליך, כאן בלעדיך בייבי נזכרת בימים הטובים והפחות
טובים
ואולי יום אחד תישאר שם במרחק הגדול ותישאר זיכרון ישן ונושן
בלי רגש בכלל. |
|
|
אשה נאה ניגשת
לדלפק במסעדה
ומסמנת לאיש
שעומד מאחוריו
לגשת.
היא מקרבת אליו
את פניה, ומלטפת
את פניו
המאדימות. "אתה
המנהל?", היא
לוחשת לו. "כן",
הוא עונה בעוד
היא מעבירה את
אצבעותיה על
לחיו ועל שפתיו,
דוחפת לו שתיים
לפה ונותנת לו
למצוץ אותן. "רק
רציתי להגיד
שבשירותים של
הנשים אין לא
סבון ולא נייר
טואלט". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.