אופיר מימון / אמילי |
מגיעה אליי חמושה
באותו מבט, באותו חיוך
ששבו את לבי בפעם הראשונה
ואת עומדת בצידו האחר של החדר
מביטה בי ואני אינני מאמין
חושב ששוב זו אותה ההזיה
לא מאמין שכבר עברו שלוש שנים
ואני ניגש לקראתך
לוקח את ידך בידי
ולראשונה מזה זמן רב
שפתיי נוגעות בשפתייך
ואת חוזרת ואומרת
את אומרת שאוהבת
ושחזרת לתמיד
ואז, כרגיל, אני מתעורר...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|