אילנה ניג'ניק / היו זמנים |
סליחה
יש אולי למישהו גפרור?
כי אני עומדת להבעיר באש את הממזר הארור
איזו חוצפה
איזה יחס מחפיר
אם אני הייתי הוא הייתי עוזבת את העיר
פשוט מחרדה
מפחד לחיי
כי אני רוצה לחנוק אותו עכשיו
באלו שתי ידי
אח!
הנוסטלגיה
היה היו זמנים
שגבר היה נותן לאישה ליבו לנצח נצחים
נשבע לה אהבת אמת
ומקיים ההבטחה
ואהבה כיום?
היא שקר ובדיחה
ואז הייתה הנערה נותנת רק מבט
באיש צעיר האוהב אותה
והוא היה נלהט!
אבל היום
הביטו בו
נתתי לו כולי
ומה אתם חושבים קרה?
ליבו כלל לא שלי
היו ימים
האהבה
הייתה מצרך נדיר
וכמו כל חומר לא נפוץ
היה גבוה המחיר
ואהבת אישה הייתה
צלולה כיהלומים
אבל עכשיו הכל הלך
אח!
היו זמנים...
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|