|
אני ניצב במחזה.
הגענו, כמדומני, למערכה שלישית.
הדיאלוג הגיע לשיאו, אך יש בו פוטנציאל.
השחקנים נשתתקו במבוכה.
האות ניתן.
הדמות הבאה לא נכנסה
ולאיש בקהל אין מושג מדוע
אין ההצגה ממשיכה.
מציאות היא עניין משונה. |
|
|
"בקומך בבוקר
משתנך, פו" אמר
לבסוף חזרזיר-
"מה אתה אומר
לעצמך?"
"מה יש לארוחת
הבוקר?" השיב
פו. "ואתה,
חזרזיר, מה אתה
אומר?"
"אני אומר: מי
יודע מה יתרחש
היום."
פו הניע ראשו
מתוך הרהורים.
"אותו הדבר,"
אמר.
(פינקי חוזרת
קצת לילדות) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.