זה כבר כמה שנים
שחיים ישן,
רדום על מיטת חוליו,
הוא אינו יודע את
שארע לו,
אם יאיר המחר את יומו.  
   
אומרות הבריות:
"הזמן ירפא -
צריך במתינות לחכות,
עוד יפקח את עיניו,
רק צריך לקוות,
בוא יבוא משמים האות."
 
מרימה זוגתו מבטה
לשמים,
וקולה בחלל מתנגן,
כמשב רוח סתיו
תפילתה אט נושבת,
ורעיו משיבים לה: "אמן!"

ועולה התחינה, תו  
אחר תו,
השמים דומה נפערים,
ענן בחלון
ממטיר דמעותיו,
אולי אות הוא מאת אלוהים.
 
אך חיים עיניו
לא פוקח,
עפעפיו מוגפים, אין סימן,
בחלון הפתוח
עוד נושבת תפילה
אל שמים ריקים מענן.