מוקדש לאלפי הזוויות האחרות, שרובנו לא מודעים שהן
קיימות...

רונן הלך במדרחוב, מחפש מתנת פיוס לענת, לאחר הריב הנוראי
שהיה להם.
מרוב שהוא היה מוטרד, הוא אפילו לא התרכז בבחירת המתנה. היא
טוענת שהוא לא מבין אותה... אבל מה יש להבין? היא לא תעמוד על
שלה בפני ההורים שלה, והם לעולם לא יוכלו להתחתן. אם רק היה
יכול לקחת אותה ולנסוע מפה רחוק, אבל הוא לא בטוח שאפילו לזה
היא תסכים... בסוף הוא מצא דובי ענק מחייך עם לב בתור בטן,
והכתובית האופטימית "I LOVE YOU" מתנוססת עליה, וקנה אותו...
לפחות בזה הוא היה בטוח. הוא באמת אוהב אותה, הוא יעשה הכל
בשבילה, הוא היה מוכן להתחתן איתה בכל מחיר, וזה מה שחשוב. שכל
השאר ילכו לעזאזל, רונן תמיד האמין שהאהבה תנצח. הוא התקדם
לכיוון תחנת האוטובוס, אוחז את הבובה ובוהה בה, מחייך לעצמו
ומבטיח שהכל יהיה בסדר, לא שם לב למתרחש מסביבו...

מיכל טיילה את הטיול היומי שלה עם הפינצ'ר ברחוב, מלאת אושר.
היא סיימה תיכון לפני שבועיים, יש לה עוד חצי שנה עד הגיוס
ועוד יומיים היא נוסעת  לטיול לשלושה חודשים לאירופה. היא תהיה
בצרפת, איטליה והולנד. טיול ראשון לחו"ל אי פעם, והיא לא
מחשיבה את הטיול לקפריסין בגיל ארבע עם המשפחה... המשפחה. זה
כן קצת הטריד אותה. הם פרגנו לה, שמחו שהיא נוסעת, אבל היא
חששה שהם לא אומרים לה הכל, והבעיות הכלכליות כן מטרידות אותם.
כשהיא חשבה על כל מה שמשפחתה עברה בחצי שנה האחרונה, על המזל
המדהים שלהם, האושר שוב מילא אותה, ושמחה שיש לה כאלה הורים
חזקים ואופטימים. פשוט אנשים מדהימים.
היא היתה כל כך שקועה במחשבותיה, שרק עכשיו שמה לב שבינגו
הפינצ'ר סיים את ענייניו. היא התחילה את הדרך חזרה הביתה,
מבחינה באישה עם עגלה וילדה קטנה שאוחזת בידה, ושוב חשבה על
משפחתה היקרה...

דליה עמדה בתחנת האוטובוס, ילדתה הקטנה טלי אוחזת בידה, ומתן
הקטן ישן לו בעגלה. היא נסעה לביקור אצל יהודה, בעלה לשעבר. הם
חיים בנפרד, עוד לא התגרשו, ואיך שהדברים השתפרו בזמן האחרון,
היא קיוותה שהם גם לא יצטרכו. זה כאילו החודשיים האלה בנפרד
החיו את הלהבה מחדש, והאהבה חזרה. אף אחד לא היה טוב כמו יהודה
עם הילדים, הוא פשוט הראה להם אהבה אמיתית וכנה, והם היו הכל
בחייו. גם הם באמת אהבו אותו, ותמיד שמחו לבקר אותו.
היא נזכרה בפעם הקודמת, לפני שלושה ימים, כשבסוף הביקור יהודה
נישק אותה נשיקה לוהטת ומדהימה. זה היה הרגע הכי שמח שהיה לה
בתקופה הזו. היא היתה כה שקועה במחשבות, שלא שמה לב שטלי בוהה
בבחור צעיר שברחוב והחזיק בובה של דובי. "אמא, דובי! אמא,
דובי!". דליה חייכה לעצמה, והבחינה באוטובוס לו הם חיכו. בקרוב
מאוד היא תהיה עם יהודה והדברים יסתדרו לטובה.

עחיא ישב באמצע האוטובוס, זיעה על פניו, תיק הגב שלו על
ברכיו והוא אוחז בו כאילו חייו תלויים בזה. כבר עברו שמונה
דקות מאז עלה לאוטובוס, ובתחנה הקודמת עלה פקח של חברת
האוטובוסים. הוא צריך לעשות את זה. עכשיו. מיד. הוא חשב על
אישתו וששת ילדיו. רק הכסף שהובטח להם הניע אותו לעשות את זה.
שום דבר אחר. רק המשפחה. מה, איכפת לו מהבתולות? בטח גם ככה
הוא יהיה מפוזר ליותר מדי חלקים כדי לעשות משהו איתן, ומי צריך
בכלל כל כך הרבה בתולות..
ומה איכפת לו מכל הפוליטיקאים? מה הם עשו אי פעם בשבילו? לא.
רק הכסף והמשפחה. האוטובוס עצר ליד התחנה הבאה. עחיא עצם
עיניו, ביקש סליחה, ולחץ על המתג.

יהודה ישב בסלון דירתו, בוהה בטלויזיה, לא ממש שם לב למה
שאומרים שם. הדירה היתה מסודרת ונקיה. עוד מעט אישתו - הוא
עדיין קרא לה כך, למרות שהם היו פרודים כבר חודשיים - תגיע עם
ילדיו, טלי ומתן. יהודה שנא לחיות בנפרד מהם, אבל הוא ודליה
החליטו כי אין ברירה. יהודה פחד מהגירושים. אבל לשמחתו, בזמן
האחרון הם התקרבו ויהודה הרגיש שהוא אוהב את דליה יותר מתמיד.
הוא יעשה הכל בשבילה ובשביל ילדיהם. בביקור הקודם שלהם - לפני
שלושה ימים - דליה נתנה לו לנשק אותה, והם התנשקו וזו היתה
נשיקה אמיתית של אהבה. לכן הוא החליט לדבר איתה שהם יחזרו
להיות נשואים, יתחילו הכל מחדש. הוא היה לחוץ כל כך, והמחשבות
על דליה וילדיו שיגעו אותו - עוד כמה דקות הם יגיעו...

המלים "מבזק מיוחד" אותם אמר הקריין בבטלויזיה הוציאו אותו
ממחשבותיו. הוא המשיך להקשיב.
"לפני דקות אחדות - פיצוץ באוטובוס ליד המדרחוב בעיר. הפיצוץ
היה ליד התחנה, נראה כי יש מספר רב של הרוגים...
יש לנו תמונות ראשונות מהאירוע... דורון, כתבינו מאזור
הפיגוע, מה אתה יכול לספר לנו?"

יהודה הקשיב בחצי אוזן לדיווחו של דורון. הוא הכיר את התחנה
הזו. קולו של דורון סיפר ש"כנראה מדובר בפיגוע התאבדות, לפי
המידע שיש בידינו כרגע המחבל פוצץ מטען רב עוצמה בתוך
האוטובוס, כאשר האוטובוס עצר בתחנה... יש פה המון דם והרס
רב... אני חושב שאני  רואה כלבלב הרוג..."

יהודה הבחין במה שנראה כבובת פרווה אדומה עם המלים "I LOVE
YOU" עליה, אבל ללא ראש... הוא הבחין ברצועה של חיית מחמד...
ואז, לבו הולם בחוזקה, הוא זיהה את העגלה...

"איום ונורא", דורון אמר, "איום ונורא.".