ראיתי את לבך היום
גדוש בכאב וגעגוע,
דפים, דפים של זיכרונות
מקופלים אי שם,
ענן טמיר הטיל צלו
העיב על משעוליך,
גם עין השמש קהתה,
דומה קפאה בים.

הבט ילדי אל העולם,
כל כך מלא הוא,
כמו כוס גדושה ביין-
אהבים מתוק,
ממנה אך מעט טעמת
ברכות שפתיך,
ולמה זאת תמחה דמעה,
הן עת לך לצחוק.

כל האורות כבר מחכים
לעת תפשוט מדיך,
שבילים, שבילים כבר מחייכים
גדולים ורחבים,
והם קוראים לך לצעוד בם
בלבך וברגליך,
ללגום את המתוק
מיין-האהבים.

הבט ילדי, מחר חדש כבר
מתדפק על דלת,
צבעיו של האתמול טובלים
בתכלת וירוק,
ואם נדמה שקצת אפור,
הן זה יימוג כהרף,
את דמעתך, ילדי, מחה  
כי עת לך לצחוק.