בחלומי היא הושיטה ידה, מגעה היה מגע קטיפה
לקחתי את ידה, והסתכלתי לעיניה.
חלונות לנשמתה הן אכן היו,
כחולות וצלולות, כמו נפשה הזכה.
ושהפניתי מבטי, היא לא נמוגה
נעמדה מולי והתחילה לרוץ בשדה הירוק
המתפרס לאין סוף ומעבר לו, גובל לו בכחול של רקיע
וירוק כהה של עצים, הנמצאים שם כעוטפים את המרחב העמוק
היא נעצרה והסתובבה, שמלתה התנופפה ברוח
והיא עמדה וצחקה את צחוקה הרך.
התקרבתי אליה ואחזתי בידה העדינה.
עצמתי את עיניי והתקרבתי אליה
הרגשתי את שפתיה על שפתיי
וקול אלקטרוני צווח באוזניי
פקחתי את עיניי והיא אינה יותר
ואת מגעה ניסיתי לשחזר. |
