נפרדנו כך,
היה בכי, ואז שתיקה. הייתה דממה ואז נשיקה.
להפרד כשאוהבים זה הכי כואב. רוצים להשאר אבל זה נשמט.
ליטוף אחרון ונגיעה ושוב נשיקה. ואז חיבוק ופרידה.
ואז דמעה ועד דמעה. ואז שתיקה.
שקט מותח ואז מילה. מילים כואבות ואז זכרונות.
ואז בכי שקט ואז בכי גדול. ואז דמעה נמחית ואז דממה.
מילים אוהבות ואז נגיעה, ושוב הבכי משתלט על השתיקה.

נפרדנו כך,
שתי ידיים שלובות, זו בזו.
מרגישות זו את זו. וקר בחוץ ואז בפנים, ואז רעד קטן ואז בוכים.
שפתיים רוטטות ולשון יבשה, ואז דמעה חונקת ושוב נשיקה.
כמו ריקוד אילם של פנים, ואז הכאב חוזר מפנים.

נפרדנו כך,
מתמקמים, וקמים, והולכים. הגוף מתעקש לא לעזוב,
ואז הראש מתחיל לכאוב.
והכל כואב ורע, תחושה של החמצה ועתיד בלי בשורה.

ואז הכל נעלם כאילו לא היה.
זו היא סופה של פרידה.