ח. אורורה / ההיה זה ממש |
כדמות נער,
ארשת פניך קודרת מצער,
ועיניך - אילמות מאימת מלחמה.
מה כבדה אילמותך בנפשי
האוהבת,
עת מדיך דיברו בי מורא ועצבת,
עוד קמט זעיר לי נחתם בדממה.
אט חבקתי ראשך אל חיקי,
כמו פעם,
כתינוק הרועד אל אמו בעת רעם,
מבטך הדווה לי חייך במבוכה
ותלתל בתלתל הסתלסל
לתפארת,
ההיית ממש או הייתי חולמת?
עם שחר הקצתי בקול אנחה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|