"אמא אל תדאגי אני רק מטייל,
לפחות לא תגידו שאיני מכיר את ישראל",
וכך אתה יוצא עם הזריחה,
שהמשפחה מאחור ובלב רק רינה.

אתה הולך במדבר, בתלאות והחום
שמסביבך יש רק הד, הרים ותהום,
אתה פוגש חיפושית המתחבאת מהחום
ועוף בשמיים החג במקום.
אתה סחוט ועייף וגופך מאדים
אך אתה לומד להעריך את הדברים הפשוטים,
וכשהשמיים מקבלים את צבע החול
ורוחות יוצאות עם החול למחול
אינך יכול שלא להתפעל
ואתה מרגיש ממש כמו בני ישראל.
אולם כשזוג מבוגר אותך עוצר
ועל הציונות החדשה אותך מהלל
אתה מסמיק ועונה מהר:
"אולי, אבל אני כאן בשביל לטייל".

אתה פוסע בהרי ירושלים,
נכנס למערות וטובל במים.
הכל מסביבך עתיק או ירוק
ואינך יכול שלא לחייך ולצחוק.
אתה מגיע למישור החוף
ואופק צלול מחליף את הנוף.
אתה הולך יחף בחול החמים,
שוחה קצת במים ואוסף צדפים.
אתה מקפץ בין חלוקים וסלעים
ומקשיב לקולם של אדוות וגלים.
כשהשמש יוצרת צללים ארוכים,
אתה מוצא את עצמך חוזר ומתפעל
ומרגיש שוב כמו נער בישראל,
אך כשקבוצת נערים מוציאתך מהחולמנות
ומשבחת אותך על הלוחמנות,
אתה מחייך ועונה במתינות:
"אני לא פה בשביל ישראל
אני כאן בשביל לטייל".

אתה צועד בצפון בהר ובמים,
כשציוץ הציפורים כבר מחריש אוזניים.
אתה עובר תרבויות, דתות ועמים,
ובכל מקום פוגש בדלת פתוחה ובפנים מחייכים,
הדרך מתפתלת בין הדרים וכרמים
אך עליה לרוב גם מצבות לוחמים.
כשהשמש נוגעת בקצות ההרים
ומסביבך שאון גחליליות ותנים,
האריה השואג במבטך מסתכל
ואתה מרגיש לרגע כמו גיבור ישראל,
אך כשילד קטן בקצה הרחוב
לרגע נבהל וחושבך לדב
אתה צוחק ואומר "ילד אל תיבהל
אני כאן רק בשביל לטייל".

אתה יושב בחיק המשפחה,
ונשאל "האם ארצנו יפה?"
"יש שלווה בצפון וחיים במדבר
וחול איפה שרק תבחר,
ובכל הר בו תעצור למנוחה
תמצא חירבה או סיפורי גבורה",
אך כשאתה לבד עם השקיעה,
וחבר בא לשאול אותך לעצה
"אז איפה באמת כדאי לטייל?"
אתה מרגיש ראוי בשביל ישראל.