תיק שחור
ארוז בקפידה.
רמז של אור,
נחירה רמה.
אני סובלת מקור,
אז הכנתי כוס קפה.
הסתכלתי לאחור
ושכחתי מכל זה.

דלת האוטובוס נפתחה מולי
והתיישבתי בפינה.
תדע שאני לא חוזרת,
יצאתי למסע.
והקופסא הקטנה שבה כלאתי את עצמי,
כבר מזמן נקרעה.
ורק אני הגנתי על עצמי,
זה לא באמת היית אתה.

בחרתי נקודת תצפית חדשה,
בחרתי לראות את הכל מבפנים.
לנסוע ולנסוע ולנסוע ולנסוע,
להפסיק להתקע
בשביל לגלות, רק לגלות.
איך אין לי בסוף איפה להיות
אלא איתך.