סלחו לי על הטעות בפזמון.

2007

תקופת בלבול,
מהולה בזלזול
מתדפקת על דלתי.
שעון חול, תפוחים בזול,
וזכרון אחד בהול.

אז את ניגשת,
בדמיוני מבקשת-

צלצול;

ניצב על דלת,
לא זקוק לשלט,
הדרך אל האושר.
אבל הנחש מחכה כבלש
ממתין לשעות הכושר.

ואז את אומרת,
בדמיוני משחררת,
אהבה.

בדיוק כשחשבנו,
בדיוק כשהאמנו,
את חזרת, ואמרת.

ריגושים זולים של עצב,
תזוזת איברים לקצב.
וילד אחד,
כזה מיוחד
לא ויתר
לא מיהר.

בדיוק כשחשבנו,
בדיוק כשהאמנו,
את חזרת, ואמרת.

שוב חוזר הקיובייס :)