ג'יאנה חזרה אליי
היא לא נערה טיפשה בכלל
וכשחזרה הביאה אתה
שיער אסוף גבוה
ותחתונים דקים
אדומים
את ידיה השליכה מאחורי גבה
ונתנה לי לראות
אם נפלה שלהבת
אם יש עוד ארזים שאפשר לשרוף
שלל דימויים גופניים הביאה
שלא דמו לכלום
ואני כבר נשביתי יותר משהייתי צריך
יותר משיכולתי לשאת
ג'יאנה נראתה משועשעת
על כל שאלותיי השיבה בהנהון
בלי מילים
וקולה היה אסור לי
כל עוד שיחקנו
עכשיו כבר לא משחקים
והיא כבולה היטב בחדר התחתון
כל עוד ארצה
העשרה הראשונים
לעולם לא ייתפסו
ומי שירצה נתח מבשרם
יצטרך לרדוף בעצמו
ולהישמר שלא להפוך נרדף
מידיהם שלהם
העשרה הראשונים
אינם רעים יותר
אינם מעמידים פניהם יותר
ומתהלכים חופשיים
בבגדי יום-טוב
מעונבים ומסורקים
אי אפשר לראות את הפשעים
אם לא רוצים
העשרה הראשונים
הם בדיוק מי שאני וצאן מרעיתי
וגם הדווידיאן המרושע ביותר
אינו רע יותר
או טוב יותר
כי אין עשרה ראשונים
זו פיקציה
יש שם משהו קרוע
שמושך אותי מכורסתי
ואינני יודע היכן לשים
את תבשילי השבת
כשאני נוסע לשם
הסירים בוכים
ומתגעגעים אליי
רוצים להשביע אותי
אבל אני כבר שם
נחפז בתחבורה הציבורית
שגם היא שדה אנתרופולוגי
בלי הרבה הגיון שיטתי
האם תמיד הייתי מכושף?
אם הייתי יכול לזכור
לא הייתי רוצה לשכוח
והייתי מקנח את האף
בלי קשר
האם תמיד נהגתי כך?
האם תמיד הצליפו לעברי
והאם תמיד שכחתי מיד לאחר
כאילו לא היה?
אם הייתי בא לעזרה
אולי היה פשר
ההוכחה לגאונות היא
היעדר ההסמכה
אי העמידה במטלות הביביות
היא השריד הקדמון
להימצאות ברק אינטלקטואלי
אבל מה זה משנה
כל עוד מדופלמים חיוורים
מולכים בכיפה
בעידון מלא אכזריות
אדומי עיניים
ורושפי נימוס
ידרסו אותי כשירצו
יבלעו אותי בשליקה
ויישאר ממני סדין מוכתם
ומיטה ריקה
אין לי מנוחה
והשינה היא על ההדק
רחשי הילדים מעירים אותי
אולי הם חותכים ידיים
ואולי סתם מתלטפים
מוצאים חום בין עצמותיהם
ומסתתרים ממני
כל צעידה דלה מעירה אותי
ואני דוהר ממיטתי לחלל
בלבני שינה רחבים
ופה יבש
אחר כך אני שב למיטה
ושינה מתוקה מציפה אותי
עד הזינוק הבא
במבט מבולבל
רק בשביל היווכחות
אני רואה צלקות רחבות מתולעות
על גופות האלמנות ההוריות
המהלכות מהר עם ילדיהן
ויש ריח מרוכז של שרף
מגופן הנטוש בידי הגבר המת
גם אמי שלי מצולקת מתולעת
ומות אבי חרוט בה
וממשיך להיחרט
עד שתושלך לבור מקרי
שיכוסה גם הוא
בסתם עפר
שלא לוקחה ממנו
ולא רצתה אליו לחזור | 