לפעמים אני חושבת שאני ברווז.אין לכך כל עדות חיצונית- אני לא
נראית כמו ברווז ולא עושה קולות של אחד, אבל בכל זאת יש לי
הרגשה שאני ברווז. כלוא בתוך גוף אנושי קטן. פעם ניסיתי לעשות
קולות של ברווז, אבל הצטרדתי, והפסקתי.
ביררתי אצל צפר מומחה לעופות ימיים, והוא הסביר לי על מורכבות
הנוצות שלהם, אך לא הצליח לשלול לחלוטין את האפשרות שהעליתי
להשתלתן בגוף אנושי. מכוני השתלת שיער, בכל אופן, לא הביעו
הבנה. ניסיתי לברר אם יש בארץ אפשרות לעבור ניתוח לשינוי מין
למין הברווזי, אולי קוראים לו "מין עופות הים" או "מין ציפורי
המים", אך בכל מקום אליו פניתי נתקלתי באטימות. אפשר היה לחשוב
שתקופה מתקדמת שכזו אנשים יגלו יותר הבנה, אך לא. מתחת לחזות
הפוליטיקלי- קורקטית של הדור , רוחשים ומתערבלים יצרי האיבה
ואי קבלת החריג.
אין לי כוחות להלחם, אני חלשה וקטנה. יתכן שישנם עוד
שכמוני,שרק מחכים לקולי שישמע ויזעק ויאפשר לצדק להיעשות, אבל
באמת שאין לי כח. מצטערת, אחי לברווזות, אך בחרתי בחיים
הקטנים, החסרים.
בחיים שלי לא יהיו מאבקים חסרי תכלית, ולא מרדפים אחרי צדק
שטיבו הוא שהוא בורח. החיים שלי לא יסתיימו במילים- "זה היה
שווה את זה".

אני קטנה, וככה החלטתי. לא יוודעת למה.