קוראים לי כלום, אבל אם הייתי נולד הייתי גר בכרמי-צור
אני רוח רפאים, לעולם לא אגדל, אפשר לקרוא לי סיפור לא גמור
ואין לי רגשות אז לעולם לא אכעס על זה שמנע אותי מאויר העולם
אני לא אשחק כדורגל, לא אלך לצבא ואף אחד לא יחבק אותי סתם
אני משקיף מעל לרחבת הכותל ורואה כומתות אדומות כמו דם
גם לאבא שלי היתה כומתה כמו שלכם, גם הוא היה יורה ונלחם
אבל אמא שלי היתה אישה צדיקה שמעולם לא פגעה באדם - אז
איך זה שנותרה רק דממה מעיקה במקום בו אמור היה להיות בית חם?
זו תפילה לעילוי נשמתם
צעירים הם היו במותם
כל אשר זכה לחוש קרבתם
עד עולם לא ישכח אותם
ביום שאחרי הרצח שלנו, הידיעה היתה בעמוד הראשון
מי-יודע-כמה חודשים חלפו ואף אחד לא מתקשה לישון
שתי מודעות-אבל מתוך אלף, מי זוכר מאיזה עיתון האסון?
ורק המשפחות עוד מנגבות את הדמעות מעיניים בלי ניצוץ באישון
אייל ויעל, במותכם ציוויתם לי את האהבה ואת הטוב
אבל יש לי רק דבר נוסף לומר לשניכם ואני חושש שזה עלול לכאוב:
אני שמח שלא באתי לעולם והסיבה- שאני לא יכול להפסיק לחשוב
על מה הייתי עושה אם בידיים שלי היו שמים את הקלצ'ניקוב
זו תפילה לעילוי נשמתם
צעירים הם היו במותם
כל אשר זכה לחוש קרבתם
עד עולם לא ישכח אותם
נכתב בערב יום הזכרון 2004
לזכר אייל ויעל שורק הי"ד
|
