במקום שהגלים נשברים
שם בלב ים
נשמתי נשברת איתם, לתוכם
מלוחים מלוחות
דמעותיי וגלים
וזכרונות שממני ואליי
בורחים וצומחים
ולא נמחים
וישנים
בנקודת האופק הכי רחוקה
עד לשם
מגיעה ממני צעקה
אילמת שקטה, חזקה חזקה
נגמרת לא נגמרת
לובשת צורה משלה
צורה כואבת
הפוכה
ימים עוברים עליי
עוברים ועוברים
ואני כאן
עושה לא עושה
בצורה מורגשת
אף אל פי שרוצה שלא
להיות שקטה יותר
מהחלק הכי עמוק ופנימי
יביא אותי למקום שהוא הכי אני
וכשאתה אתה כבר אינך בורח, כבר אינך כמי שעבר עם הרוח
כשאתה אתה אתה עומד מול בבואתך
אתה פשוט עצמך
וכמה רוצה אוי כמה רוצה
להגיע לנקודת השיא
שמעבר לשבירה
כי כמה שחושבים
שקרעים מתאחים
במקרה הזה הם עושים להם אחים
הם מתרחבים ומתפרשים על כל ישותי
מוציאים החוצה את עינב העצובה
ובתוך כל זה מצאתי את הליצן שלי. |
