|
זו שעה של בין ערביים
אני יושב כאן
בינתיים...
והשמיים
עננים עוטפים אותם
ויש שם איזה רגש
של תקווה
אולי...
החושך
כבר יורד
וחומות הלב
נופלות
זהו רגע של
אמת
בו תקוות הופכות
גדולות
דמעות
נקוות בענייך
וראשך שח לעפר
את
עומדת שם לבד
לב
חלול
ומנוכר
בשרידים
של אושר וכאב
עוטפת סבל באפור
ובוהה,
היכן
שהיו פעם השמיים
ועתה
נשאר רק השחור...
אז אני
מושיט לך יד
וקורא ללא מילים
חזרי אליי
אהובתי...
חיי באור לא בצללים. |
|
|
האתר הזה ככלל
והסלוגן הזה
בפרט לא מיועדים
לילדים מתחת
לגיל שמונה
עשרה, כך שאם את
או אתה קוראים
את זה אל תספרו
לחברים שלכם.
חבר שלום, איש
ללא חברים אבל
עם הרבה זמן
פנוי, מברר קצת
את המונח מוסר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.