|
היו מי ים ספוגים בשחור שמים
ושני גלי לובן זעיר התנפצו
כגדולים מחזרים אחר חול
ונסוגים.
שמאלך עגלה בי קרבה
מסיטה מסך זורעת מחיצה
חשפה שניים כסתה אחד.
ימינך הסיטה שערות מעיניי
ראתה בי ספינה חסרת מפרשים
שטה איטיות באגן מים גדול.
איני מחפשת אחיזה בחוף מבטחים
מבקשת שכפול צבעוני של רגע אחד
באינסוף פעמים.
(15/01/07) |
|
|
למה כל הפוסט
מודרניסטים האלה
חושבים שהם
חברים של
אלוהים?
זאת שאהבה את
התל-אביבי שמעלה
שאלות על מעצבני
נפשה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.