מחר השמיים ייפלו.
מחר השמיים ייפלו, ואני אעצום את העיניים.
כשהשמיים ייפלו, אני לא אנסה לעצור אותם.
אני רק אעצום את העיניים, ואשכב.
ואני אחכה שהם ייפלו,
ורק אחרי שהם ייפלו אני אקום,
ואולי אני אספר על זה לכמה אנשים.
הם יאמרו שהם מבינים, אבל הם לא.
כי השמיים נפלו, והם אפילו לא שמו לב.
אף אחד לא שם לב,
אולי רק מישהו רחוק רחוק,
שהוא בעצם קרוב קרוב.
רק הוא שהפיל אותם, יוכל להבין.
אפילו לא בטוח שהוא הפיל אותם בכוונה,
אבל כשזה יקרה,
הוא בטח ידע.
אם אני אנסה להחזיק אותם, ולהרים אותם, שלא ייפלו -
אני אולי אצליח, אבל אני אפילו לא מנסה.
כי זה מפחיד -
מפחיד לקוות ולהתאכזב,
מפחיד לנסות ולהיכשל,
מפחיד לעמוד וליפול.
אז אני לא מנסה, ואני יודעת מה יקרה.
מחר, השמיים ייפלו.