רומן שיכרי / עד שמש אבק |
את עדיין נופלת
כדם המחלחל
בחולות למי תהום(ך)
זורמת בדכא
כבצורת המתפרקת
לחלקים
לאותו מקום
שם תחיי בדמך הכואב.
את שוכבת על החול
רועדת שגל הנשבר באדמה
סביב די-יונות.
היא שוכבת מעליך
מביטה בפנים
הופכת לאבק
הזרים חולפים
כרוח חולות קרה.
והזרים הופכים לאבק.
לאבק.
לאבק.
לאבק.
עד שמש אבק.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|