תהום של מועקה
צורבת
לבי שותת דם
מחוזות זמן ומקום הזויים
ילדתי
ידי פשוטות לעברה לאספה
לחלצה
אך הרגליים כבדות והגוף
בוגדני, ממאן לציית
לא אצלח
והכאב מטלטל אותי
מרסק
זעקה
עלטה
דממה
מופרת בנקישות מונוטוניות
מחוג השניות פועם
שעון הקיר מוכר, הלא כן?
אור קלוש מבקיע אי משם
ויללות חתולים
אני מזהה, דרי הרחוב שלנו הם
חוזרת ההכרה ועמה
שביב שמחה
נחפז לחדר הסמוך
הדובי על המיטה, חבוק ומחבק
בתי
נשימותיה קלות וקצובות בשנתה
סוף לסיוט
הקלה
עד שיכה שוב |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.