|
היא יושבת במונית
מסלסלת תימנית
בחלון חולפים מראות של עיר
מונה לילה או רגיל
זה הכל אותו תרגיל
אם ננעלו היא ממשיכה לשיר
הפנסים מאירים
את הבתים הקטנים
השכונות האלה קצת מפחידות
העננים התפזרו
הכוכבים שוב יצאו
היא וזוהר שרים שני קולות
בחצות היא מגיעה לביתה
הסתיים לו עוד יום עבודה
היא סופרת את הפדיון היומי
המונית שלה היא קטע זמני
(זה מה שהיא אומרת לעצמה
כל לילה בחצות כבר כמעט 20 שנה) |
|
|
אני מבקש : לא
הומור שחור -
הומור
אפרו-אמריקאי.
שוונציק |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.