עולה לצפת. בת 19. בתולה. עדיין.חיילת ברגילה. החליטה לבלות את
חופשתה אצל בת דודה רחוקה, מ. שהגיעה מקנדה ללמד את ילדי צפת
במסגרת חילופי סטודנטים. מ. התגוררה בדירה שכורה יחד עם שותפה
ישראלית, ש. גם כן מורה ובסופי שבוע נהגו השתיים לרדת לתל אביב
לבלות. היתה לוקחת אותה למועדון "ברברים " ברחוב המסגר שם נהגו
להקשיב לג'ז ולהכיר בחורים.
את ש. הכירה רק מסיפוריה של מ. וידעה שיש לה חבר תל אביבי.

השעינה ראשה על אדן חלון האוטובוס, עצמה את עיניה והניחה לקרני
השמש האביבית ללטף את לחייה. חופשה ראשונה מחוץ לביתה ועוד
בצפת. אהבה לבקר בגלריות הקטנות שבסימטאות הצפופות, אהבה את
האוירה הכמעט קדושה שאפפה את העיר היפה הזו על בליל תושביה.
בילדותה נהג אביה להגיע לכאן לבית מרגוע של קופת חולים "כנען"
והיו מטיילים בכל סימטה ובית כנסת בעיר.

רצתה להיות לבדה. ידעה שבת דודתה עסוקה בשעות הבוקר כך שיכלה
להיות עם עצמה בדיוק כפי שתכננה.

מצאה את המפתח מתחת לשטיח הקטן שעל מפתן הדירה כפי שסיכמו
ביניהן, הכניסה את תרמילה הקטן לחדר האורחים ויצאה אל המרפסת
הקטנה. שולחן קטן וכסא נוח מעץ מילאו את השטח הקטן שהשקיף אל
צלע הר - שום בית לא הסתיר את הנוף הפראי הזה. נשמה את האוויר
הצח אל ריאותיה, הציתה סיגריה, ומתחה את גופה על כסא הנוח. זו
השלווה שייחלה לה. לא יכלה לעמוד בפיתוי. פרמה את כפתורי
חולצתה, הסירה את חזייתה וכך עירומה למחצה הניחה לקרני השמש
ללטף את שדיה שעה ארוכה.

אסף הגיע בלילה. הבנות ערכו ביניהם הכירות. אסף החבר של ש,
הגיע מתל אביב. התגורר ברח' קינג ג'ורג' בדירת גג קטנה. עד
מהרה פרשו השניים לחדרם וגם הן הלכו לישון.

כשהתעוררה בבוקר לא היו הבנות בבית, הלכו לעבודתן, מצאה פתק
ליד מיטתה בו כתבה לה מ . שתפגוש אותה בעיר כשתחזור מהעבודה.

זרקה השמיכה מעליה, התהפכה על בטנה ונרדמה שוב. נדמה היה שכל
העייפות שצברה בשנה שחלפה מאז הרגילה האחרונה שלה התפרצה לה
החוצה. ביקשה רק לנוח. להיות לבדה.

זעה במיטתה מנסה לגרש זבוב טורדני שהילך על גבה. משפקחה עין
ראתה את אסף יושב על מיטתה, כוס מיץ תפוזים בידו וחיוך רחב על
פניו.

"בוקר טוב".
"כבר עשר בבוקר וחבל להחמיץ בוקר נהדר שכזה. "

הסתובבה במבוכה על גבה מנסה להרים את השמיכה שהיתה זרוקה על
הרצפה.
אסף שראה במבוכתה הרים את השמיכה וכיסה אותה תוך שהוא מישיר
מבט אל שדיה החשופים ותחתוני הביקיני שלגופה.

מוזר.היא לא הרגישה שום מבוכה. אולי חשבה שהיא עדיין חולמת.
עצמה את עיניה. לא רצתה להתעורר. ואולי זה חלק מתכנית קוסמית
אחת גדולה שהביאה אותה לצפת.

כששיחזרה אחר כך  את הבוקר המוזר הזה כבר ידעה שזה לא היה
חלום.
הידיים של אסף טיילו על גופה, כל סנטימטר, כמו עם נוצה ריפרף
מעליה, מעורר כל איבר רדום, כל מיתר מתח בגופה. את שדיה חפן
בידיו, מעביר אצבע על פיטמתה
הזקורה. ידו השניה כבר מרחפת מעל נקודת החן שבמורד השד השמאלי,
צובט קלות ומרפה.
מתחה את גופה כמו חתולה, עיניה עצומות, לא רוצה להתעורר. כל
גופה מיתר. פיסק את רגליה ושלח לשון מרפרפת אל בין ירכיה.
הרגישה את אצבעו , הרגישה איך מתפורר גופה בתוך פיו.

היה חייב לחזור לתל אביב עוד באותו בוקר. השאיר לה את כתובתו
ומספר הטלפון שלו.

עוד שעה ארוכה שכבה במיטתה.

התקשרה אליו רק כעבור שבוע מיום שחזרה לביתה. קבעו להיפגש בקפה
רוול בדיזנגוף. במבט ראשון לא זיהתה אותו. היה לבוש בחולצה
לבנה , מכנסיים כהות ארוכות, שערו מוחלק לאחור.

ניגש אליה. לחץ את ידה.
"בואי נעלה אלי. אני גר כאן לא רחוק".

למחרת ישבה עם חברתה הטובה במסעדת "יונה" ברחוב שינקין. ניגבו
חומוס כמו בכל פעם שנפגשו לשיחת בנות.
לא נגעה בפיתה.  היתה בטוחה שעל מצחה טבוע סימן מוסכם "כבר לא
בתולה".
סיפרה לה איך לקח אותה אסף לדירת הגג שלו, הפשיט אותה בעדינות,
ליטף את גופה, הזקיר כל איבר בו, התפשט ובא עליה.
כשרחצה עצמה בכיור שהתקין על הגג עוד הספיקה לראות איך החליף
בחופזה את הסדינים המדממים ופרש במקומם סדינים לבנים.
בתוליים.

את אסף פגשה באקראי כעבור מספר חודשים בתחנת אוטובוס בקינג
ג'ורג'. הניד ראשו לעברה. על כתפו היתה תלויה ש. באה לחופשה
מצפת.
מאז לא ראתה אותו עוד.

אבל על מצחה היה טבוע כבר סימן.

ומאז דבר כבר לא חזר להיות כפי שהיה.