|
ההמון שועט לעברה
אולי מאור עיניה
כבה
הקהל מריע
היא לא משה
ממקומה.
ערב רב בועט
בצלעותיה
אגרופיו הולמים
בלבה
היא על אדמתה
שוכבת
אולי היא כבר
אינה מרגישה.
אולי היא מעמידה
פני מתה
וכי מי ירצה
לגעת בגוויה טמאה?
מה בצע להכאיב
לגוף ריק
שנשמתו הלכה
ממנו לאי שם?
והיא רחוקה
מכל זווית העין
גם האופק משיב
את המסתכל
ריקם.
וכה קרובה
לאלה החותכים
אבריה.
אחרי הכל
אמרו להם להכין
ארוחה לשבת. |
|
|
הלכתי לעזאזל,
חיפשתי חיים
ואת אמא שלי,
הלכתי להזדיין,
לא מצאתי מי
ינענע אותי
רק אותך מצאתי
שם, בפחי האשפה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.