|
ההמון שועט לעברה
אולי מאור עיניה
כבה
הקהל מריע
היא לא משה
ממקומה.
ערב רב בועט
בצלעותיה
אגרופיו הולמים
בלבה
היא על אדמתה
שוכבת
אולי היא כבר
אינה מרגישה.
אולי היא מעמידה
פני מתה
וכי מי ירצה
לגעת בגוויה טמאה?
מה בצע להכאיב
לגוף ריק
שנשמתו הלכה
ממנו לאי שם?
והיא רחוקה
מכל זווית העין
גם האופק משיב
את המסתכל
ריקם.
וכה קרובה
לאלה החותכים
אבריה.
אחרי הכל
אמרו להם להכין
ארוחה לשבת. |
|
|
-אמנון, תגיד
ינתי פרזי.
-ינתי פרזי.
-אה... משהו כאן
לא בסדר... תגיד
שוב.
-ינתי פרזי. נו,
מה העניין? למה
אתה רוצה שאני
אגיד את זה? מה
זה בכלל?
-אה, הבנתי
עכשיו מה הבעיה.
הייתי צריך
להגיד לך שתגיד
את זה הרבה
פעמים רצוף,
ככה:
ינתיפרזיינתיפרזיינתיפרזיינתיפרזי.
-מה, זיינת
פרה?
אפרוח ורוד,
בעוד דו שיח
ברומו של עולם
עם אמנון
ז'קונט, חופר
לעצמו את הבור. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.