פעם כשהייתי ילד



ההרים היו יורדים אל העמק  והגבול הסורי היה כ לכך קרוב,
הייתי מתרומם למעלה כדי לראות את שיפולי הרמה
והנעשה במוצבים הסוריים...

רואה את הנחלים והמעיינות הנובעים.

לא ידעתי שאני עיט, לא הייתי צריך לדעת כלום כדי לעוף.
וסלעי הבזלת היו שרים את שירה של האדמה,

ובשדות שיבולת השועל מצחקקת עם הרוח.
היו שרפות ואש אחזה בשדות , משחירה את חלקות מרעה העדרים ...

ידעתי שבילים מזמינים, ונדהמתי מצריף תכול,
כל כך תכול כמו השמיים, בעמדת חיילי או"ם שבדים.

גם היום אני פוגש ילדים היודעים לעוף
אבל לא מגלים.