בין לימודי ציונות לאזרחות,
אני מוצאת את עצמי חושבת לעשות שטות,
לברוח מפה...
מהעממיות הנוראה,
מהחברה הקרה,
מדחיפת התורים,
מהחוצפה בכבישים,
ממה שנדבק בי...מהבושה.
מהכינוי שהפך לגנאי,
קודם את ישראלית ואח"כ אישה!
כבר אין גאווה, ראש מורם עם כובע טמבל,
ולא רחוק עוד הזמן שנתבייש גם בהנף הדגל.
הציונות נכחדה ולא תשוב לעולם,
הרצל, ביל"ו, חלוצים...הכל נשכח ונעלם.
מה שנשאר זה ממשלה קורסת,
כנסת שאת הכבוד שנותר גם הורסת,
פלאפל בלי טעם,
ומדינה שלא תחזור לעולם למה שהיה פעם.
למה שונאים אותנו?
ישאל אותי בני כשאגדל,
אומר לו : עם הזמן בטוח תבין ילד, אתה עדיין גוזל.