והערפל מוכרח להתפזר
גם אם הזרועות שלי לופתות
את הראש המטאפיסי שלו
באחיזת חנק, מתחת למים
ככה שלא יוכל להתחמק;
במוקדם או במאוחר יתגלו
כל הדברים עירומים לפנינו
ואולי לפני הדברים - אני:
מה רציתי, מה ביקשתי, מה קיבלתי.
כיצד אני עומד על שתי רגליי האחוריות,
המלך עם הבגדים הכי חדשים
מצביע לעברי, הוא אומר,
"פעם ראשונה שלך?"
דלתות ההיכל נפתחות בחריקה
כמו ששערי הצדק בוודאי מכוסים חלודה,
הקהל מריע ושואג ממושכות-
את הקורבנות מתירים מהכבלים
סמוך לזירה,
אם תסתכלי היטב
אולי תבחיני
גם הם מתנדבים מהשורה
סך הכל עוד סיפור אגדה:
את שוכחת את נעלי העקב משובצות היהלומים
(הנעליים אשר קטנות מידה על רגלך, עשויות נוצות כחולות)
וכבר הרבה אחרי חצות
כל החתולות מפהקות, הן מעירות,
'מיאו, כבר מאוחר...'