אני תוקעת מסמרים בכפות הידיים.
כשאני עושה את זה, החצאית שלי מתקמטת.
אחר כך אני מלקקת כדי להרגיש את הטעם של הברזל על הלשון.
אחרי שעתיים של  ליקוק, כשהלשון שלי כבר מגרדת, אני משתדלת
לגהץ את החצאית כשאני עוד לובשת אותה. ככה אני מחליקה גם את
הבד, וגם את העור שלי. אני חושבת על כל הדברים הרעים, ורוצה
לגהץ גם אותם. אני שונאת דברים מקומטים.
כשמגרד לי בראש אני מגרדת כל כך חזק, עם הציפורניים חזק, עד
שכבר נהיים לי קשרים. נראה לי שיש לי חרקים שם, אבל זה לא טוב
להוציא. כשכואבת לי הבטן אני אוכלת סבון כדי לנקות אותה, אני
יודעת שזה עוזר.

אחותי שתתה דיו וזה הרג אותה.
כשמצאו אותה השיניים שלה היו שחורות לגמרי, והשיערות שלה היו
אצלה בידיים במקום על הראש. אחרי שהיא עשתה את זה אהבתי אותה
אפילו יותר.
ביום אחרי שהיא מתה לא נתנו לי לראות אותה. אני נעלתי את עצמי
בשירותים ופרשתי את כף היד שלי הכי גדול שאני יכולה עם הפנים
כלפי מעלה, שגם אלוהים יוכל לראות. בדקתי אם יש כבר חלודה,
וליקקתי.
ניסיתי לדמיין את הטעם של אחות שלי אחרי שהיא שתתה דיו.

בדיוק גיהצתי לעצמי את הברך באותו יום, ונזכרתי שלאחותי תמיד
היו פצעים וסימנים על הברכיים, וכשהייתי שואלת אותה ממה הפצעים
היא היתה אומרת שהם פצעים מטמטום.
אפילו שלא הבנתי לא שאלתי, כי גם מרגריטה וגם אלוהים לא אוהבים
כשמנדנדים.
היא תמיד היתה מקלפת את הפצעים, האחות שלי, ופעם אחת היא אפילו
הסבירה לי שככה הם יחלימו לה יותר מהר, כי היא מורידה את השכבה
העבה שלמעלה, ואפילו שירד לה מזה דם והפצעים רק גדלו, היא
עדיין היתה ממשיכה לעשות את זה ואני לא אמרתי כלום אף-פעם.

אני חושבת שהיא ידעה כמה שאני אוהבת אותה, אבל יכול להיות
שבלילה כשהיא שתתה את הדיו היא אולי שכחה לרגע.
ומאז שהיא מתה אני באמת כל יום אוהבת אותה קצת יותר, וכל יום
אני גם שמה את המסמרים קצת יותר עמוק, כי בעיניי זה מסמל.
אני חושבת שאם בכל יום יש לי עוד קצת אהבה בשביל מרגריטה
כשיעבור הזמן אני אתחיל להיות קצת שמנה מזה, או לפחות שיהיה לי
כבד ברוח שלי.
חשבתי פעם שאולי כשאני כבר אהיה ממש זקנה ונפוחה נורא אני
אתפוצץ מרוב הכל ואהפוך ממצב של מוצק למצב של גז, ואז כל
האוויר יהיה מלא בחלקיקים של אהבה ענקית לאחותי התהומה, ואולי
אפילו קצת ריח של חלודה, וכשתהיה רוח היא תיקח אותי בצורה
החדשה שלי לכל שאר העולם ואפילו למדבר.

אולי עד החורף הבא זה כבר יקרה, ואז כשירד גשם תהיה המון אהבה
מכווצת באוויר, ולאנשים בכל העולם יהיה אולי קצת טוב בלי לדעת
למה, אפילו שהם יריחו חלודה באוויר, ויהיה להם בפה קצת טעם
משונה של דיו והם לא ידעו מה זה, אבל זה לא יפריע להם, כי הם
ירגישו את התחושה הסמיכה בחלל שכל אחד מהם שואף לריאות הפרטיות
שלו.