נפתלי אוחנה / באורות אדומים |
באורות אדומים,
מול ירח מאיר,
מול זיכרון בהיר.
בחדר לבן,
יושב לבדי,
מסתכל על עצמי,
מחפש אותך בתוכי.
מול עולם אפור,
את לבושה באדום,
מאירה באורך,
את ליבי הבוער.
אז כשבאת אליי,
נעמדת מולי,
ליבי עמד דום,
בתוך תוכי.
הולך לי בתלם,
מחפש את השביל,
שיוביל אותי,
אל ליבך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|